#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"ט. תניא מנין שאינו חייב אלא על שיש בה ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בנתיים ת""ל ונעלם ונעלם שני פעמים דברי ר""ע. כיצד פירשו רש""י ותוס' את דבריו? "	"רש""י פירש דתרי ונעלם כתיבי גבי טומאה בקרבן עולה ויורד, ונעלם ממנו והוא טמא, ונעלם ממנו והוא ידע, קמא למיגמר מיניה על העלם טומאה הוא חייב ולא על העלם מקדש, ואידך קרא יתירא הוא לדרשה, והטל והוא ידע בין שני ונעלם ודרוש שלאחר שהיתה לו ידיעה נעלם ולמימר דבעי ידיעה בתחילה, וידיעה בסוף לא בעי קרא דאי לא ידע שחטא אמאי מייתי קרבן. ור""ת (בתוד""ה ונעלם) פירש שר""ע דרש מכך שנכתב ונעלם יתירא משמע שעכשיו נעלם אבל קודם לכן היתה ידיעה [ואי לא כתיב אלא חד ונעלם הו""א ידיעת בית רבו שמה ידיעה, קמ""ל ונעלם יתירא דבעינן ידיעה מעלייתא, תוס' הרא""ש[. ועוד פירשו שר""ע דורש שיש להטיל את והוא ידע בין שני ונעלם, וכאילו כתוב ונעלם והוא ידע, והוא ידע<br>ונעלם, כלומר שהיתה ידיעה אחרי ההעלמה והיתה ידיעה לפני ההעלמה."	שבועות ד: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"י. מבואר בסוגיין שר""ע דרש את התורה ברבו' ומיעוטי, ושלדורש כן התמעטו רק שטרות משבועה. וא""כ כיצד אמר ר""ע בב""מ שאין נשבעים על כפירת שעבוד קרקעות? "	"תירצו התוס' (ד""ה ר""ע) :<br>א. שיש ספרים שגורסים שם רבי יעקב.<br>ב. שלר""ע יש שום מיעוט אחר גבי שבועות למעט קרקעות.<br>ג. שהתורה מיעטה קרקע משבועה מהפסוק שממעט כפל מדכתיב על כל דבר פשע וגו', ושם יש כמה מיעוטים למעט שטרות וקרקעות.<br>ד. שאף מי שדורש בריבוי ומיעוט אינו דורש במיעוט וריבוי ומיעוט אלא דורש בפרט וכלל ופרט, ור""ע יסבור שהפסוק 'כי יתן' נדרש בפרט וכלל ופרט."	שבועות תוס' ד: 		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	יא. כיצד אמר ר' יהודה שכהן טורף משועבדים לפדיון הבן והרי לרבנן אין פודים הבן בקרקעות? 	"תירצו התוס' (ד""ה בכל) שאין כוונת ר'יהודה שפודה בקרקעות אלא ימכרם ויתן דמים לכהן."	שבועות תוס' ד:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	יב. מה ההוכחה אם רבי סובר את משנתנו 1) לענין טומאה 2) לענין שבועות? 	"1) רבי סובר את משנתנו לענין טומאה, שרבי למד מ'ונעלם והוא טמא' לחייב על העלם טומאה, ומדכתיב עוד פעם ונעלם למד שחייב גם על העלם קדש והעלם מקדש.<br>2) רבי לא סבר את משנתנו לענין שבועות, שמשנתנו שחייבה גם על אכלתי ולא אכלתי סברה כר""ע שדרש את התורה בריבה ומיעט וריבה, וריבה הכל ומיעט רק נשבע לבטל את המצוה. ורבי דרש את התורה בכלל ופרט וכלל כדמוכח מדבריו לגבי רציעה, וריבה רק כעין הפרט שהוא להבא כאוכל ולא אוכל."	שבועות ד. - ה.		
